ענבל יובל, מתנדבת בעמותת ״בשביל החיים״

"החיבור שלי לעמותה מגיע מהפצע הכי גדול שלי, כשהייתי בת 14, אמא שלי התאבדה.

האובדן שלה שינה את מסלול חיי. 

כנערה, לא היו לי המילים להבין את מה שקרה. נשארתי עם שאלות, בלבול וכאב עצום. נכנסתי לדיכאון עמוק, התמודדתי עם פוסט-טראומה, והיו תקופות שבהן גם אני הייתי בסיכון אובדני.

היום אני יודעת לומר שהדבר ששינה את סוף הסיפור שלי היה זה שלא הייתי לבד. אלה היו אנשים שבחרו להישאר. אנשים שהקשיבו, ששאלו, שלא נבהלו מהכאב שלי ולא ניסו להעלים אותו. הם עזרו לי להגיע לטיפול המקצועי שהייתי זקוקה לו, ונשארו לאורך כל הדרך, גם שהיה קשה, והיה קשה.

בגלל זה אני מוצאת משמעות עמוקה כל כך בפעילות שלי כיום במסגרת עמותת ״בשביל החיים״. בכל פעם שאני עומדת מול סטודנטים, חיילים, יועצות חינוכיות ועוד, ומספרת את הסיפור שלי, אני מרגישה שאני סוגרת מעגל קטן נוסף.

אני לא מגיעה להרצאות כמומחית בתחום. אני מגיעה כאדם שהיה שם. כאדם שחווה אובדן, שחווה מצוקה נפשית, ושיודע עד כמה קשה לבקש עזרה ועד כמה משמעותי שמישהו מבחין ושואל.

אחד הדברים שמרגשים אותי במיוחד הוא לראות את השינוי שמתרחש בחדר. בתחילת ההרצאה אנשים לעיתים חוששים מהמילה “אובדנות”. יש מבוכה, ריחוק או תחושה שזה נושא ששייך למישהו אחר. אבל ככל שהשיחה מתקדמת, משהו נפתח. אנשים מבינים שאפשר לדבר על כאב, שאפשר לשאול שאלות קשות, ושכל אדם יכול להשפיע ולעזור לאדם שנמצא במצוקה.

לאורך השנים למדתי שאנשים לא צריכים לדעת בדיוק מה לומר. הם לא צריכים לפתור בעיות או למצוא את המשפט המושלם. מה שהם צריכים הוא אומץ להיות נוכחים. להקשיב. להתעניין באמת. לשאול ולהיות מוכנים גם לשמוע את התשובה.

אם מישהי הייתה אומרת לי בגיל 14 שיום אחד אעמוד מול כל כך הרבה אנשים ואדבר על הסיפור שלי, כנראה שלא הייתי מאמינה. אבל היום אני מבינה שכל כאב שחוויתי הפך עם השנים לכלי. כלי שמאפשר לי להתחבר לאנשים, לגעת בלבבות ולסייע לאחרים להבין איך אפשר להיות שם עבור מי שמתמודד.

זו זכות גדולה שאני מקבלת דרך ההרצאות. לקחת את הסיפור האישי שלי, עם כל הכאב שבו, ולהפוך אותו למקור של משמעות, חיבור ותקווה עבור אחרים. תקווה שנולדה מתוך ההבנה שגם ברגעים החשוכים ביותר אפשר לקבל עזרה, לצמוח ולבנות חיים מלאים ומשמעותיים.

כי התאבדות לא חייבת להיות סוף הסיפור. עם תמיכה, הקשבה ועזרה מקצועית מתאימה, היא ניתנת למניעה! ואני פוגשת את התקווה הזאת מחדש בכל הרצאה, בכל שיחה ובכל אדם שמחליט לא להישאר לבד".