איך להתמודד עם משבר אובדני של מישהו/מישהי בסביבתנו
שלושה צעדים משמעותיים שיכולים לעשות שינוי
1. הקשבה
הקשבה היא הפעולה הראשונה שיכולה להציל חיים! יש להכיל את הכאב ולהיות בו ברגישות וחמלה, לתת את מלוא תשומת הלב שלנו מבלי לשפוט, לזלזל, להתווכח, לחנך, להקטין את המצוקה או להבטיח סודיות. חשוב שההתעניינות תהיה אותנטית ולא חד-פעמית.
2. תשאול
לשאול באופן ישיר, מתוך דאגה ואכפתיות, האם קיימות מחשבות אובדניות. לא להסס או לחשוש מהמשמעויות – שאלה ישירה יכולה להציל חיים, והיא מאפשרת תשובה כנה ובקשה לעזרה. במידה ואין באפשרותכם/ן לנהל שיחה כזו, הציעו דמות אחרת שתוכל לסייע כדי לא להשאיר את האדם האובדני לבד.
דוגמאות לשאלות:
"אני רואה שאת מסתגרת ועצבנית ועוברת משבר גדול, האם יש לך מחשבות על התאבדות?"
"שמתי לב שאתה מאוד עצוב לאחרונה, האם יש לך מחשבות לפגוע בעצמך?"
"את יודעת, אנשים במצב קשה וכואב כל כך, חושבים לפעמים על מוות, האם לך יש מחשבות כאלו?"
3. הפניה לעזרה מקצועית
3. הפניה לעזרה מקצועית
לאחר ההקשבה והתשאול חשוב לנקוט בצעדים הבאים:
להפנות לטיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי לתמיכה, ליווי וייעוץ.
להפנות לגורמי סיוע ברשת (ער"ן/סהר).
במקרי חירום של סכנת חיים מידית יש לפנות למשטרה או לגשת ללא דיחוי למיון ולהשגיח על האדם האובדני עד חלוף הסכנה.
חשוב לזכור
לא להישאר עם זה לבד – משבר אובדני של אדם קרוב משפיע על הרבה מעגלי קרבה. ערבו את הסביבה במצוקה האובדנית והיעזרו בה, כדי שתוכלו לתמוך ולהיתמך.
מחשבות אובדניות באות בגלים והתנהגות אובדנית היא לעיתים אימפולסיבית, לכן חשוב להרחיק אמצעים מסוכנים.
התאבדות היא לא גזרת גורל, ועם עזרה מתאימה ומקצועית היא ניתנת למניעה.