סיקור התאבדויות בתקשורת

תוכניות למניעת התאבדות שפועלות בעולם בשנים האחרונות הורידו את שיעורי ההתאבדות. אחד הגורמים בתוכניות אלה הוא אופן סיקור התאבדויות בתקשורת בצורה אחראית.

מחקרים רבים מוכיחים כי הדרך בה המדיה מסקרת מקרי התאבדות יכולה להשפיע על הציבור הן לשלילה – בחיקוי של מקרי התאבדות ועלייה בשיעורי התאבדות (מה שנקרא "אפקט ורתר") והן לחיוב – בעידוד לפנות לסיוע נפשי במקרה של מצוקה ובניפוץ מיתוסים על התאבדות.

בנוסף, מחקרים מראים שאין "הדבקה" כאשר מתקיים שיח על הנושא בצורה אחראית. לא רק שלא נגרם כל נזק, בניגוד למיתוסים שעדיין קיימים בחברה, אלא זו הדרך להציל חיים. התעלמות מבעיה לעולם לא תגרום לה להיעלם, אלא רק להחמיר, לכן השיח חשוב ואפילו הכרחי – דיון פתוח אשר שם דגש על סימני האזהרה ועל המצוקה הנפשית האישית שהובילה בסופו של דבר להתאבדות, מאפשר להבין טוב יותר את הבעיה וחושף את הציבור הרחב לאפשרויות הסיוע.

הסטיגמה לגבי התאבדויות והפחד ששיח על התאבדויות יעלה את מספר ההתאבדויות, ממשיכים את השתיקה הציבורית, ולשתיקה זו יש משמעויות קשות, אך כאשר התקשורת לוקחת על עצמה תפקיד חברתי ופועלת בהתאם לקווים המנחים לסיקור תקשורתי של התאבדויות, תוך הצגת המורכבות והדגשת ההשלכות על המשפחה והסביבה הקרובה, יחד עם הפנייה למקורות תמיכה וטיפול – הסיכון לחיקוי קטן, ולמולו עולה בהרבה הסיכוי שאנשים שנמצאים במצוקה עם מחשבות אובדניות יידעו שקיימת האפשרות לשתף במצוקה, להתמודד ולסיים את הקושי מבלי לסיים את החיים.