מחקרים רבים הראו קשר ישיר וחיובי בין עיסוק סדיר בפעילות גופנית לבין רווחה נפשית. פעילות גופנית הוכחה כמפחיתת דכאון וחרדה, מסייעת בוויסות הפרעות קשב וריכוז ועוזרת בהתמודדות עם קשיי שינה. מעבר לעדויות האנשים העוסקים בפעילות גופנית על שיפור במצב הרוח, יש לכך הסבר מדעי: נמצא כי בעת פעילות גופנית המוח משחרר אנדורפינים, קבוצת חומרים כימיים המצויים באופן טבעי במוח, אשר אחראים על מצב הרוח ואף על שיכוך כאבים. יתרה מזאת במקרים מסוימים כאשר נעשית באופן קבוע וסדור, פעילות גופנית יכולה אף להחליף את הטיפול התרופתי הניתן לטיפול בדיכאון וחרדה.
נוסף להסבר המדעי, כאמור, העוסקים בספורט מעידים על אפקטים חיוביים נוספים כתוצאה מכך. ניכרת השפעה על תחושת המסוגלות העצמית, יכולת עמידה מול אתגרים, תחושת שליטה על החיים ובריאות פיזית טובה יותר. כמובן שההשפעה משתנה מאדם לאדם, בעוצמות משתנות ולתקופות זמן אחרות, כפועל יוצא מן המצב הרגשי. מתבקשת אפוא השאלה- האם גם במקרה בו אדם מתמודד עם אובדן פתאומי וטראומתי של אדם קרוב פעילות גופנית יכולה לסייע ולהקל בתחושות הקשות להתמודדות זו?
ככלל התשובה לשאלה היא כן. מחקר ראשון מסוגו שנערך בחודש אפריל 2021 בדק את השפעת הפעילות הגופנית על המתמודדים עם אובדן והיא אכן נמצאה יעילה בכל הקשור ליכולת לבטא רגשות, לשמר זיכרונות, "לקחת פסק זמן", קבלת תמיכה חברתית (בספורט הנעשה בקבוצה) וכמובן להפחתת תחושות עצב ודכדוך.
יחד עם זאת שכול בכלל ושכול פתאומי וטראומתי בפרט מעורר תחושות מגוונות וקשות כמו כעס, אשמה, חוסר וודאות ויגון ולצד זאת סימפטומים פיזיים והתנהגותיים- קשיי שינה וריכוז, תוקפנות וכדומה, המשבשים את שגרת החיים החדשה שנוצרה. כל אלו עלולים להערים קשיים בסיגול הפעילות הגופנית וההתמדה בה. גורמים מעכבים כמו חוסר מוטיבציה, עייפות, רגשות אשם וחוסר זמן עלולים למנוע את התחלת הפעילות.
ניתן לחלק את סוגי הפעילות הגופנית לפעילות אירובית ואנאירובית. פעילות אירובית מתאפיינת בפעילות לטווח ארוך, מעלה את קצב הלב והנשימה לאורך זמן, בעצימות נמוכה-בינונית וכזו המפעילה את כל מערך השרירים בגוף, דוגמאות לפעילות אירובית הינן ריצה, שחייה, משחקי כדור, רכיבה על אופניים, ריקוד ועוד. פעילות אנאירובית מנגד היא פעילות עצימה ביותר בדרגת הקושי שלה ונעשית בזמנים קצרים וקצובים, דוגמאות לכך הן הרמת משקולות, ריצה למרחקים קצרים, יוגה, טיפוס וכדומה. מסיבות שונות עיקר הבדיקות שנערכו על השפעת הפעילות הגופנית נבדקו על פעילות אירובית, אולם ברור כי עצם ההנאה מהפעילות, תחושת המסוגלות העצמית וכל המוזכר מעלה מתקיימים בשני סוגי הפעילויות.
לסיכומו של עניין ברמה המחקרית נדרשת עוד עבודה על מנת להבין כיצד המאפיינים הייחודיים של התמודדות עם אובדן משפיעים על היכולת להתמיד בפעילות גופנית וכן איזה סוג של פעילות תטיב ברמה הנכונה ביותר עם האדם האבל. עד אז, בעיקר בשל העובדה שעיסוק ספורטיבי נמצא כתורם מובהק לבריאות הנפשית, פשוט צאו לעשות ספורט, על אף הקושי הכרוך בו- בקבוצה, בזוגות, לבד, פעילות אירובית, אנארובית או שילוב ביניהן, עד שתמצאו את הנוסחה הנכונה עבורכם ובמינון הנכון, כי האתגר המרכזי והראשוני בהקשר זה הוא למצוא את הכוחות להתחיל בעיסוק ספורטיבי
מקורות
Guszkowska, M. (2003). Effects of exercise on anxiety, depression and mood. Psychiatria polska, 38(4), 611-620.
Manger, T. A., & Motta, R. W. (2005). The impact of an exercise program on posttraumatic stress disorder, anxiety, and depression. International journal of emergency mental health.
Williams, J., W Shorter, G., Howlett, N., Zakrzewski-Fruer, J. & M Chater, A. (2021). Can Physical Activity Support Grief Outcomes in Individuals Who Have Been Bereaved? A Systematic Review.