קשת בר ידין

להיות חלק מהעמותה ולעזור לאנשים זו זכות. כיוון שלא קיבלתי שום תמיכה בזמן שאבי התאבד כשהייתי בת 18, אני רואה בפעילותה של העמותה חשיבות מאוד גדולה ושליחות בתפקידי בה. חשוב לי שאנשים ידעו שהם לא לבד, שיש אפשרות להיעזר. אני מאמינה בלעבור דרך הכאב ולא לברוח ממנו, אבל הוא לא משהו שמתגברים עליו או נרפאים ממנו (זאת לא מחלה) אלא לומדים לחיות איתו ולצידו, ויחד עם זאת צמיחה לאחר אובדן, גם לאחר האובדן הטראומתי ביותר כמו התאבדות של אדם אהוב, היא אפשרית.