כאשר מעלים את נושא האובדנות המיתוס הנפוץ ביותר הוא שדיבור על נושא האובדנות עם אנשים במצוקה יעלה את הסיכון האובדני שלהם, אך מחקרים מראים כי דיבור על אובדנות אינו מעלה את הסיכון האובדני של האדם במצוקה ואף נותן תקווה שיש מי שמבין/ה ומקשיב/ה. לכן חשוב לזכור כי כל אחד ואחת יכול/ה לעזור ולמנוע את טרגדיית האובדנות ולהציל חיים!
סימני המצוקה שצריכים להדליק נורות אדומות כוללים:
- אירועי חיים שליליים המעוררים דחק כגון: פרידות, אובדנים והסתבכויות עם החוק וכו'
- שינויים במצב הרוח כגון עצב, ייאוש וכו'
- העדר הנאה מפעילויות
- חווית כאב נפשי בלתי נסבלת ובלתי הפיכה ללא תחושת משמעות בחיים ותקווה לשינוי
- שימוש בחומרים ממכרים ובאלכוהול מעבר לשימוש סביר ומותאם
- שינויים בתפקוד כגון היעדרויות ממסגרות עבודה ולימודים ונסיגה מחברת אחרים
- ירידה בהספקים או בלימודים
- שינויים קיצוניים בהופעה החיצונית ושינויים בתאבון ובדפוסי השינה
- דיבורים על מוות ומחשבות אובדניות באופן ישיר ועקיף כולל מחוות שונות כגון מסירת חפצים, מתנות, מזכרות, תמונות, מכתבים, כתיבת מסרים וסטטוסים שונים המעידים על המצוקה והעדר המשמעות בחיים.
כשמישהי או מישהו בסביבתכם הקרובה מדבר/ת על התאבדות, ישנם 3 צעדים שניתן לעשות:
1. להקשיב – משמעותה של הקשבה היא לתת את מלוא תשומת הלב שלנו. לא להפריע לדברי האחר, לא לשפוט, לא לזלזל, לא להתווכח או לבקר מהר מדי, לשמור על הפחדים שלנו על מנת שנוכל להתמקד באחר ולא להבטיח סודיות. לכן חשוב אם מישהו מהקרובים לנו מראה סימני אזהרה להתאבדות לא להסס ולפנות אליו באופן ישיר ולהעלות את הנושא מתוך דאגה ואכפתיות אליו או אליה. חשוב שההתעניינות לא תהיה חד פעמית ותהיה אותנטית.
2. לתת תקווה שלכל בעיה יש יותר מפתרון אחד וכי המצוקה קשה ככל שתהיה היא זמנית אך פתרון ההתאבדות הוא סופי. חשוב להדגיש את האלטרנטיבות הרבות הקיימות גם אם בעיניו או בעיניה אינן רלוונטיות. זכרו כי אנשים הנמצאים במצוקה אובדנית מתקשים למצוא אלטרנטיבות פתרון למצוקתם ומרבים לפסול את הפתרונות הקיימים לכן חשוב לא להתווכח עמם אלא רק להנכיח את קיומם של מספר פתרונות למצב. בנוסף עודדו אותו לנסות פתרונות שונים מלבד פתרון ההתאבדות.
3. לאחר שהקשבתם לו והתעניינתם בכאבו ובסבלו, עודדו ונסו לשכנע אותו לפנות לעזרה מקצועית. זכרו כי תמיד יש לאן להפנות וחשוב להדגיש את הערך הרב בפנייה זו שיכולה לסייע לו או לה לצאת ממצב של כאב בלתי נסבל גם אם כעת אינו רואה את האור בקצה המנהרה. חשוב לתת לו או לה מידע לגבי מקורות סיוע אפשריים ברשת ובקהילה כגון ער"ן, סה"ר, רופא משפחה, עובדי רווחה, מרפאות ציבוריות, מטפלים פרטניים ובבני נוער גם יועצות, מחנכות ופסיכולוג בית הספר. אם אתם סבורים כי הוא או היא נמצאים בסכנה מיידית, אל תשאירו אותו או אותה לבד וגשו איתם לחדר המיון הכללי הקרוב לאזור מגוריכם. במידה ולא קיימת סכנה מיידית הקפידו לקבוע מועד נוסף כולל מיקום, יום ושעה בו תהיו עמו או עמה בקשר ועמדו בהבטחתכם.
מה עוד חשוב?
חשוב לא להישאר עם זה לבד. היעזרו בבני משפחה, חברים או גורמים אחרים במסגרות המשותפות שלכם וערבו אותם במצוקתו של האדם הקרוב אליכם על מנת שתוכלו לתמוך באדם במצוקה יחדיו ולתמוך אחד/ת בשני/ה.
סלקו עד כמה שתוכלו כל אמצעי שבעזרתו הוא או היא יכולים לפגוע בעצמם.
אל תלכו שולל אחרי הבטחות כי זנח או זנחה את כוונתיו/ה להתאבד ללא כל שינוי אמיתי במציאות חייו/ה, מצב רוחו/ה, תפקודו/ה והתנהגותו/ה. מתוך דאגה אליו אמרו כי גם אם כעת הדחפים האובדניים פחתו עדיין קיימת מצוקה שיש מקום לתת לה מענה טיפולי ומקצועי כי היא זאת שהביאה אותו או אותה לחוות מצוקה אובדנית.
נכתב ע"י ד"ר מאיה יוהן-ברק,
פסיכולוגית קלינית מומחית וחברת הנהלת "בשביל החיים"